בולונז

גזע הבולונז נקרא על שם העיר האיטלקית בולוניה, שבה כלבים אלה היו אהובים במיוחד בקרב מלכים, אצילים ואריסטוקרטים בימי הביניים.

דמויות מפורסמות כמו קתרין הגדולה מרוסיה ומדם דה פومפדור רחשו חיבה מיוחדת לכלבי בולונז, והחזיקו בהם ככלבי לוויה בחצרותיהן.

גזע הבולונז כמעט ונכחד לאחר מלחמת העולם השנייה, אך כמה מגדלים איטלקים מסורים עבדו ללא לאות כדי להשיבו לחיים.

לבולונז זיכרון מרשים, והוא נוטה לזכור בקלות את האימון ואת כל האינטראקציות שנעשות בכבוד ובחיבה.

כלבי בולונז אינם משירים פרווה, מה שהופך אותם לאידיאליים לאנשים עם אלרגיות או למי שמעדיפים בית ללא שיערות כלב.

כלבים אלה ידועים בהבעת פנים רצינית ומהורהרת. למרות זאת, הם אוהבים לשחק וחיוניים מאוד ואף ליצניים כשהם בסביבה נינוחה.

כלב בולונז מסוגל להסתגל היטב לתנאי מחיה שונים, כולל דירות, מה שאינו תמיד אופייני לגזעים קטנים. הם נהנים מחברת בני אדם יותר מאשר משטח מחיה גדול.

למרות גודלם הקטן, מבנה גופם מוצק להפתיע. היבט זה היה חשוב היסטורית כאשר השתמשו בהם בציד כמהין, בזכות היכולת שלהם לאתר בריח את המעדן הקולינרי הזה.

הגזע נמנה עם טיפוס הבישון, שכולו כלבים קטנים, חסונים ושמחים. מה שמבדיל את הבולונז מקרוביו הוא פרווה חד-שכבתית, במרקם צמרירי-מקובץ, שאינה מתקרזלת.

הבולונז ידוע בנאמנותו ובאהבתו הגדולה. הוא נוטה ליצור קשר הדוק עם בעליו וידוע כי הוא עלול לסבול מחרדת נטישה אם נשאר לבדו לפרקי זמן ממושכים.